הדו(כ)סית: שומרת נגיעה
אחרי שויתרתי על הצעת נישואין מרגשת הגיע הזמן המתאים ללמוד איך – ושימי לב לסדר הבא - נתרגש. נתקדש. נתאהב. * טור לאמיצות בלבד.
אחרי שויתרתי על הצעת נישואין מרגשת (ע"ע טור קודם "התינשאי לי?").
הגיע הזמן המתאים ללמוד איך – ושימי לב לסדר הבא - נתרגש. נתקדש. נתאהב.
טור לאמיצות בלבד.
דוסית שומרת נגיעה (צילום: יהודית וייסברג)
ריגושים
כן, לגמרי. את לא עושה כאן עסקת נדל"ן, אנחנו כאן כדי לדבר על-איך-לעשות- נכון את עסקת חייך. ועם זה נתחיל, ברשותך.
אז ככה: יש כאלה שקוראים לזה אהבה ממבט ראשון, יש כאלה שבטוחים שזה "הקליק".
אני מניחה שכולם מתכוונים למשהו טוב הנע בין - נוח לי בקרבתו – השיחה קולחת – יש כימיה – אני רוצה לשמוע – להשמיע - בקיצור, שווה בדיקה. מעמיקה (ברובד השכלי של המילה, כן?)
אז איך בודקים?
ראשית כל, חשוב להבין כי זהו השלב הקריטי. המכריע. ולפיו יישק דבר.
בשלב זה את בודקת בציציות (תרתי משמע!) את המועמד הפוטנציאלי.
שלב א'
בירור מקדים. לא, לא משחק מקדים. עכשיו את מבררת, מי הנפש הפועלת? עובד? לומד? איפה? כמה? ובעיקר למה?
בדקי בסביבה קרובה. ברחוקה. אצל שדכנים. אנשי מקצוע. רשתות חברתיות. ואפילו, תעשי עליו גוגל...
אבל, וזה אבל גדול, קחי את כל מה שאומרים לך בעסק המורשה הזה, בעירבון מוגבל.
כעת, אחרי שהמועמד צלח בכבוד את הבדיקות מאחורי הקלעים, הגיע הזמן לעבור לשלב השני.
שלב ב'
הדייט. הפגישה. השידוך. היציאה. או איך שלא קוראים לפלא האנושי הזה המתרחש פרונטאלית בין חוה ואדם.
מה לובשים? טוב, זה החלק האהוב עלי, בכל זאת, בלוגרית אופנה... מוזמנת להיכנס לבלוג שלי:
WWW.DUKASIT.CO.IL ולקבל השראה. כאן היריעה קצרה מלהכיל. ויש לי עוד כמה סעיפים אחרי שלב הריגושים...
מה אומרים? זה בעיקר מה שלא אומרים. אלו המילים השזורות בין השורות, המילים שלא נאמרות. תני דעתך לטונציה ("הניגון") הצליל, הרגישות, המחשבה שמאחורי ולפני ובין המילים. יש אנשים המאמינים שאם "ידברו גבוהה" – אלך שולל אחריהם, חובבת מילים שכמותי... אבל היי, אתה מתאמץ וחבל. טרחנים? נמאסתם!
אפרופו קול, בל נשכח, שעם כל הכבוד ל"קול" – ורצוי שיהיה קול יעקב (כדי לבנות "בית יעקב") חשוב לבדוק שהידיים לא ידי עשיו, ר"ל.
אז במה עוסק כבודו? גויאבות? פלפלים? כל משלח יד מבורך. רק שידע לשלב בחוכמה בין תורה לעבודה. בדגש על חוכמה כי את התבונה, אנחנו כבר נביא... :-)
מה עושים? לשים לב ולדעת (כלומר, לשלב את השכל והרגש) כדי להפריד בין תכונות נרכשות לתכונות מולדות.
היזהרי מתכונות נרכשות. הן נמכרות להמונים. נימוסים, למשל. נימוס אפשר לרכוש. הוא יזיז לפנייך את הכסא בדייט הראשון והשני, ייקוד לפנייך, ינשק את כפות רגלייך. ג'נטלמן. יש מצב שהוא באמת כזה (שייך לאצולה הבריטית?) אבל סביר להניח שהוא למד, רכש ויודע לשחק את המשחק.
תכונות מולדות: מידות – בעל מידות טובות. מהי מידה טובה? מדודה. לא מידי פלספן. שיידע להשתטות. שיהיה ותרן, סלחן, רחמן, חנון, ארך אפיים, רב חסד, איש אמת, אציל נפש, חכם. תם. ושיידע לשאול...
ואז בעיקר מדברים. קרוב – רחוק.
קרוב – כי אני חייבת שיהיה בי רצון והתלהבות לקרוב – קרוב בעיתו ובזמנו.
רחוק – כי אני מוכרחה לשמור על פרספקטיבה נכונה.
איך? שומרת נגיעה.
וזה קשה (סימן שאני בעליה). וזה מפתה. (סימן שלא איבדתי את זה... :-) ) וזה מטריף לי את הדעת (תארו לכן מה היה קורה אילו לא הייתי מכריזה על שמירת נגיעה...)
קידושין
בנישואין – האיש נושא והאישה נישאת. לנו, יש כוח להתעלות מעל הפוטנציאל שלנו. כלומר, יש ביכולתנו לשאת מעבר לכוחות הטבעיים שלנו.
אהבה לנצח נצחים (טל"ח)
אחרי שנעשה בעז"ה את שני השלבים הראשונים: ריגושים וקידושין כהלכה (תרתי משמע) נגיע לשלב שבו מפתחים אהבה, בו נחיה עם בן זוג שרוצה תמיד לאהוב, שבונה ותמיד רוצה לבנות, שקיבל עליו עול מלכות שמים, אישה, בית, ילדים - וזה בדיוק הסדר שבו הדברים צריכים להתנהל כשבונים קשר.
בניית קשר / מערכת יחסים = בניה של אהבה בעלת תשואה נאה ומינימום סיכונים. קשר המושתת על נתינה. על הקרבה. על שיתופיות, על כבוד הדדי ועל אהבה, כבר אמרתי?
אז יש זוגיות. ויש אהבה. לחיי ההבדלים ולחיי ההקשרים.
מאחלת שנזכה לחיים זוגיים, טובים ומאושרים. שתמיד נהיה בבנייה, בצמיחה ושנצליח, למען ה', למען עתיד ילדנו ולמען המטרה הנעלה מכל – הקמת בית בישראל על אדני התורה והאהבה - לשמור נגיעה. עד החופה.
דוכסית.
