הדו(כ)סית: אל תסתכלי בזקנקן
היא סיפרה לי בכאב על הדרך נטולת הרגשות בה בחרו הוריה להסיר את מועמדתו עוד בטרם פגשה אותו. על ההתרגשות שלפני כל דייט, המתח באוויר, הציפייה לקראת הבאות, התפילה למרומים, והאכזבה....
היא נעלמה לי.
לא הצקתי לה (למעט 2 הודעות ושיחה טלפונית אחת שלא נענו)
יום- יומיים, שבוע – שבועיים.
די. הגזימה.
נעלמה לגמרי מהאופק.
אולי היא מתכננת חתונה חשאית.
אולי היא כבר התחתנה.
ליהי? התחתנה? בלעדי? אין סיכוי!
היא הראשונה במועדפים שלי (למקרה של נוהל חירום בדייט כושל, ברור)
התקשרתי.
אחרי כמה צלצולים היא ענתה בקול מהוסס: הלו?
אני: ליהי?
ליהי: כן... סליחה שלא חזרתי אלייך באותו הערב....
אני: מה קרה?
ליהי:לא קרה.
אני: למה?
ליהי: ביטלתי.
אני: ביטלת שידוך? למה? ולמה אני שומעת על זה רק עכשיו?
ליהי בנשימה עמוקה: הוא גר.
אני: הוא מה?
ליהי: גר. גוי שהתגייר.
אני:כן, אני יודעת מה זה גר. אבל... בגלל זה פסלת אותו?
ליהי: בדיוק. את יודעת איך זה אצלנו. יש זרמים ביהדות שמתחתנים עם גרים. אנחנו לא.
שתיקה.
עד שהגיע מועמד פוטנציאלי ראוי, הבדיקות הקפדניות של ההורים שלי גילו שהשושלת שלו לא ידועה והוא עצמו גוי שהתגייר. מיד הם פסלו ושיגרו אלי את החלטתם בהודעה לקונית.
אני: זה נשמע שאת לא מרוצה מהפסילה.
(צילום: אתר http://www.kaveshtiebel.com)
הוא: היא מסתכלת בקנקן או בזקנקן?
בהמשך, היא סיפרה לי בכאב על הדרך נטולת הרגשות בה בחרו הוריה להסיר את מועמדתו עוד בטרם פגשה אותו. על ההתרגשות שלפני כל דייט, המתח באוויר, הציפייה לקראת הבאות, התפילה למרומים, והאכזבה.
כבר 8 שנים שזה נגמר באכזבה.
בהתחלה היא פסלה. הרגישה שהיא יכולה על כולם.
הקנקן חייב להיות ללא רבב כדי שעלמת החן שלנו תואיל בטובה לבדוק מה יש בתוכו. כלומר, מה הוא אומר שיש בתוכו ומה הוא יצליח לשדר לה בשתיים וחצי פגישות קצובות מראש ולפיכך יישק דבר.
ובשיטתיות לא כתובה, מי שכבר צלח את המהמורות שהטילו הוריה, נחל כשלון אצלה.
ועכשיו, היא כבר בת 30 (חגגנו לה יומולדת, זוכרת?)
והיא רוצה להקים משפחה. ורוצה ילדים. מאוד רוצה.
אך הצעות השידוכים פוחתות. האטרקטיביות כבר לא בשיאה. וליהי קיוותה בכל ליבה שהפעם השידוך יעלה יפה.
אפילו דייט לא היה לה.
למה היא לא יכולה לקבל החלטות בכוחות עצמה?
עד מתי ייקבעו הוריה את הלך חייה?
מה עושים שהפנוי אינו רצוי והראוי אינו מצוי?
הרבה שאלות ותהיות תלויות באוויר.
"בואי נעלה את השאלות האלו באתר הסדרנית, אצל ההיא שעושה סדר ומארגנת חתונות". הצעתי.
"זה נשמע נפלא", היא נשמעה מעודדת. "נוכל לקבל עצות והצעות מבנות בפורום".
מה דעתכן?
מה תמליצו לליהי לעשות?
האם גם אתן התמודדתן עם דחייה? מי היה הצד הדוחה? ולמה?
ספרו לנו ושתפו אותנו,
נשמח מאוד!
דוכסית.
