כלות כותבות: למה בחתונה שלי כולם רוצים להחליט בשבילי
עד עכשיו לא הייתי מסרבת כמעט לכל דבר שהיו מציעים לי, בדרך כלל לא היה נעים לי לסרב, שלא יעלבו, או יפגעו, שלא יחשבו שהם לא בסדר, וזה לא בגלל הטעם האישי שלי. ההכנות לחתונה שינו את הכל.
נראה לי שלמדתי להגיד לא.
עד עכשיו כל דבר שהיו מציעים לי, בדרך כלל לא היה נעים לי לסרב, שלא יעלבו, או יפגעו, שלא יחשבו שהם לא בסדר, וזה לא בגלל הטעם האישי שלי. פשוט להשאיר את האנשים מרוצים מהעבודה שהם עושים בשבילי.
ההכנות לחתונה שינו את הכל.
לספר הסברתי שאני יודעת איך הפנים שלי נראות הכי טוב, ואיזה תסרוקת אני רוצה שהוא יעשה לי, ושאולי אני רוצה שהוא ישנה משהו מהתכנון המקורי שלו. הוא לא אהב את העצות שלי! הוא נעלב כמובן, כי מי אני, אחת שלא הולכת לספר בכלל ואליו בפרט, שאגיד לו איך הפנים שלי יראו עם המניפה שהוא עשה לי על הראש.
אז אמרתי לו שלא.
כן, היה איזה ניסיון לא הגיוני מצידו לתרץ את רצוני כלא הגיוני. אני ביקשתי לבדוק, (לבדוק, לא כמשהו קבוע) איך תיראה המניפה על ראשי עם שיער מתוח לאחור, ללא שביל בצד. קיבלתי מבט, ותשובה: "זה כמו שתלבשי שמלה לבנה עם נעליים שחורות". אתה יודע שחשבתי על זה, ואתה יודע עוד משהו? אני אפילו לא המצאתי את זה...
הרגשתי מטומטמת, אפילו מאוד. בסוף, את האמת, קצת התקפלתי, אבל אליו כנראה לא אחזור.
התקרית השנייה הייתה פחות מזעזעת, רק במראה הסופי...
המאפרת. המאפרת שהובהר לה שאני צריכה משהו טבעי, אז איך היא מתעקשת איתי על אפרסק בעיניים, תוספת ריסים וצבע שזוף על פני, הרחוק מצבע עורי?
אמא אמרה את דעתה על התמונות שראתה אחרי. זה לא פוליטיקלי קורקט לכתוב זאת כאן, אבל בחצי צחוק וב3/4 רצינות היא שייכה אותי למגזר אחר שאינו רוסי אשכנזי אליו אני משתייכת.
דווקא הפעם לא נשברתי ועמדתי על שלי, למרות שריסים יכולות להפוך אותי לטווסית סקסית ומפתה, במיוחד בחתונה שחצי ממנה דתיים, זה בדיוק מה שיעשה אותי כשרה.
אלנה מיכלסון.
* פינת "כלות כותבות", נועדה בשבילכן, כלות, שתוכלו להביע דעה, להגיב אחת לשנייה ולשתף את כולם בדברים שמעסיקים אתכן בארגון החתונה.
