מנהגי החופה
בטח אתם שואלים את עצמכם מהן הסיבות שבגללן יש את המנהגים השונים כגון: הינומה, שושבינים, כניסה לחופה ועוד. כנסו ותלמדו אודות כל מנהג מאת הרב עקיבא
מנהגים שונים נקבעו במהלך הדורות בכל הנוגע לטקס החופה והקידושין. המנהגים אף השתנו במהלך הדורות. יש מנהגים שהיו נחלת העבר ויש מנהגים אשר תפסו מקום של כבוד בכותל המזרח של השמחה היהודית.
אין עוד שמחה יהודית כדוגמת שמחת הנישואין, שמחת הקמת בית בישראל, ואין פלא ששמחה זו גוררת עמה מנהגים רבים.
בטבעת זו..
גם תחת החופה עצמה התפתחו כמה מנהגים. המנהג לקדש בטבעת (שתחילתו בתקופת הגאונים) עומד במרכז האירוע של החופה והקידושין. הוא זה אשר יוצר את הקידושין, ולכן הטבעת חייבת להיות מכספו של החתן שאם לא כן- אין הקידושין תופסים.
סיבות שונות הוזכרו במקורות שונים למנהג לקדש דווקא בטבעת:
הטבעת היא דבר המשמש לחבר בין שני דברים כמו שבמשכן לכל שני קרשים הייתה טבעת מלמעלה לחברם יחד. הטבעת אף מסמלת את היותם של הזוג טבעת נוספת בשלשלת הדורות. בנוסף לכך נתינת טבעת מסמלת האצלת סמכות. הבעל רומז לאשתו ע"י זה, שאף שבמעשה הקידושין היא מקנה עצמה לו, הרי הוא מפקיד את כל קנייניו הרוחניים והגשמיים בידיה.
הינומה
כיסוי פני הכלה בהינומה הינו מנהג יפה ומרגש, מנהג זה בדומה למנהגים, הליכות ודינים נוספים בעינייני נישואין למדים אנו מפרשת אליעזר, עבד אברהם, שהביא את רבקה כאישה ליצחק. כדוגמא למנהג שנלמד מפרשה זו נציין את כיסוי פני הכלה ע"י החתן. המקרא מספר (בראשית כ"ד) שכאשר אליעזר הביא את רבקה לנישואיה עם יצחק, יצא יצחק לקראתה וכשנפגשו כיסתה רבקה את פניה. מכאן בה מנהג כיסוי פני הכלה בהינומה.
הכניסה לחופה
חלק נוסף של המנהגים של חתן וכלה אנו למדים ממתן תורה שהקב"ה היה מראה עצמו כחתן נגד הכלה שהם ישראל. ממתן תורה נלמד המנהג להוליך בתחילה את החתן לחופה ורק אח"כ את הכלה, שכן הקב"ה בא אל הר סיני קודם שבאו ישראל שנאמר :"ה' מסיני בא" כחתן היוצא לקראת הכלה. גם ליווי החתן והכלה ע"י הרבה אנשים נלמד ממעמד הר סיני, שכאשר בא הקב"ה לקדש את בני ישראל בקבלת התורה ירדו עמו כ"ב אלף רבבות מלאכים.
הטבעי ביותר הוא שזוג ההורים הם אלה שילוו את ילדיהם למעמד החשוב בחייהם. ההורים הם אלה שגידלו אותם וליוו אותם עד הלום ובמעשה זה יש אף סימן של ברכה - זוג נשוי שצלח משברים והקים דור המשך, מלווה את הנישואין של הזוג הצעיר ומאציל מרוחו עליהם.
בחופה המסורתית נהוג כי שני האבות מלווים את החתן לאחר שישבו לידו במעמד חתימת הכתובה, ושתי האימהות מלוות את הכלה, לאחר שהחתן כיסה את פניה בהינומה.
אם אשכחך ירושלים – זכר לחורבן
בזמן השמח ביותר בחייו של האדם אל לו לשכוח את החורבן, ולכן מקיימים את מנהג שבירת הכוס במעמד החופה, מנהג שנועד להזכיר לנו את חורבן בית המקדש, שבלעדיו השמחה לא יכולה להיות שלמה.
מנהג נוסף ואחרון שנזכיר במאמר זה הוא נתינת אפר בראש החתן במקום שבו מניחים את התפילין של הראש כזכר לחורבן בית המקדש. מנהג הנלמד ע"פ המדרש מהפרק בתהילים (קל"ז, ה): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
מנהג זה פחות נפוץ כיום, זאת מפני עצם שבירת הכוס מסמל את החורבן ולכן לא כל הרבנים נוהגים במנהג זה.חופה תחת כיפת השמיים
יש הנוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים ולעשות סימן טוב לזרע אברהם אבינו שהבטיחו הקב"ה שיהיה זרעו רב ככוכבי השמים.
שושבינים?!
אחד המנהגים הבולטים בטקס החופה הוא מנהג "השושבינים". השושבינים עומדים לצד החתן והכלה בכל ההכנות לטקס החופה ובהכנות ליום הגדול, והם משמשים עבורם בני לויה בעת מעמד החופה. החתן והכלה דומים למלך ולמלכה ביום כלולותיהם . כמו שאין מלך או מלכה הולכים לבדם אלא תמיד מוקפים בבני לוויה, כך גם החתן והכלה צריכים בני לוויה בדרכם לחופה ואין זה מן הראוי שיצעדו אליה לבדם. מנהג זה נלמד מהפסוק המתאר את הבאת חוה לאדם הראשון (בראשית ב', כ"ב) שם מספר המדרש "שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון" וכן שהקב"ה "קישטה ותיקנה ומסרה למלאכי השרת להביאה אל האדם, כדרך שהשושבינים מביאים את הכלה".
