כלות כותבות: סיפור החתונה של אלנה ואריאל (13 ביוני)
אריאל ואני זוג מאוד רגוע, לא נלחצנו ולא התרגשנו יותר מידי מהאירוע. הלחץ שהיה לפני היה בעיקר מהרצון לסגור הכל בזמן, וביום האירוע, כאילו להתעורר ליום רגיל. אבל לפני כל זה איך הכרנו...
הכרנו בקיץ 2009. אני חזרתי לקיץ שני כרכזת סטודנטים בקטיף תפוחים בקיבוץ ברעם,
ואריאל הגיע במטרה לנקות את הראש אחרי שנה ראשונה בטכניון, ועל הדרך אולי לעשות קצת כסף.
מכיוון שהייתי לפני תחילת תואר בדרום הרחוק, לא חשבתי על כלום מלבד ההתחלה החדשה שמחכה לי. את אריאל למדתי להכיר לאט לאט, וגיליתי כמה הוא מצחיק אותי. חשוב להגיד שמצחיק זאת כמעט התכונה היחידה ובהחלט הראשונה שאני מחפשת בגבר, כל השאר זה כימיה ותחושת בטן.
הוא היה נחמד וחביב ואהוב מאוד על החבר'ה האחרים, ובעיקר ניסה מאוד לחזר אחרי, מסתבר שכולם ראו את זה מלבדי. בסוף הקטיף סיכמנו שאולי ניפגש מתישהו, אם אני אגיע לחיפה.
כעבור כמה שבועות התכתבנו בפייסבוק והחלטנו להיפגש. היה נחמד להחליף חוויות מהקיץ ומהחיים החדשים שלי כסטודנטית, אריאל כמובן ניסה למשוך את זה לכיוון אחר, אבל אני אמרתי לו שאני לא מעוניינת. אולי קצת התלבטתי לגבי לשמור על קשר ולהיפגש פעם ב... אבל לא יותר מזה.
הזדמנה לנו פגישה נוספת, גם הפעם אני הגעתי אליו, הופתעתי בעיקר כאשר ביקש ממני, בדרכי חזרה הביתה, להתקשר כאשר אני מגיעה. ואף דאג לא ללכת לישון, זה משהו שלא ראיתי אצל הרבה גברים. משם כבר התחיל להיות לנו ברור, שכנראה אנחנו ביחד....
הצעת הנישואין הייתה בט"ו באב שנה שעברה.
אריאל הצליח לעבוד עלי, היינו בארוחה משפחתית אצל הדודה שלו, שכנה שלנו, ובמהלכה אחת מבנות הדודות שלו, אמרה כי היא צריכה שיקפיצו אותה לחבר. אריאל כמובן הסכים, רק שהם קפצו אלינו הביתה, ומלאו אותו בכ- 200 נרות, הכינו מוזיקה ומצלמה.
כשאריאל חזר הוא לחץ עלי שנחזור הביתה כי היה "עייף". בדרכנו הביתה, כמעט ונתקע בעץ כנראה מרוב התרגשות. התחלנו להתקרב לעבר הבית וראיתי בגינה אורות שלנרות, ומשום מה חשבתי שמתישהו קנינו פנסים שעובדים על אנרגיית השמש. נכנסנו הביתה, ברקע היה שיר, הסתובבתי בבית מופתעת, אריאל כרע ברך, קולו רעד והוא בקושי היה מסוגל לדבר. לאחר מכן התיישבנו בגינה בחוץ ושתינו שמפנייה מאוד איכותית.
ההכנות לחתונה לא היו פשוטות, היו לנו הרבה ירידות בעיקר בגלל חוסר הרצון שלנו להתחתן ברבנות ורצון עז של הוריו שנעשה זאת. אומנם התחתנו עם צהר, אך צהר, זאת רבנות בתחפושת, אין הרבה הבדל.לא ארחיב על זה יותר מדי כאן....
היו לנו הרבה הכנות, אבל את הרוב אנחנו עשינו ובחרנו. שנינו עוד רגע בני 30, ושנינו כבר יודעים מה אנחנו רוצים, ועל כן לא מצאנו לנכון לערב בכל שטות את ההורים, ונראה שגם להם זה היה קצת נוח, למרות שלפני החתונה הם טענו, בצחוק כמובן, שהם מרגישים כמו אורחים שבאים לחתונה.
היו הכנות עד הרגע האחרון, השקענו מאוד באורחים שלנו. אם זה מגנטים, אם זה מגבות לבריכה אחרי (התחתנו בקיבוץ אפק, בבריכה, היה שווה כל רגע), ואם זה עציצים קטנים על השולחנות, שאותם הכנו בעצמנו. עבודה לא הייתה חסרה לנו. ואם זה סרט חתונה שעשינו שבו סיפרנו איך נפגשנו.
ערב לפני החתונה, פתאום קלטנו, שאנחנו לא כל כך מבינים למה את הלילה לפני, אנחנו ישנים בנפרד, פתאום זה היה נראה לנו מטופש.
שנינו לא היינו לחוצים מהחתונה, וגם ללא שום התרגשות, אני בעיקר. כבר הגענו למצב שחיכינו שזה יגמר, בעיקר מכל מה שעברנו בדרך. רבים שאלו אותי לפני אם אני מתרגשת, ותשובתי הייתה תמיד זהה, לא! כי באמת לא התרגשתי, זאת הייתה מבחינתי מסיבה ותו לא! החופה אינה טקס שאומר לנו משהו, זאת אינה התחייבות מבחינתנו, ידענו שאנחנו מחויבים ברגע שהתחלנו להיות ביחד. גם בערב החתונה לא התרגשתי מדי, התרגשתי לראות אנשים ספציפיים שלא ראיתי זמן רב, אריאל לעומת זאת לקראת החופה החל להילחץ. לא בטוח שהוא ידע ממה אבל הוא היה קצת לחוץ, משהו שנרגע אחרי כוס ויסקי.
החתונה הייתה מקסימה, היא התקיימה ב 13.6.13, היו לנו כ 350 אורחים.
כל עניין החתונה היה מאוד ביזי, גם ההחלטות וגם ההבנה שזו רק מסיבה בשבילנו ואנחנו לא רוצים לזרוק הרבה כסף, לכן, למרות שקטגוריית החיפוש שלי לשמלות הייתה מלכתחילה "שמלות כלה זולות" ועשיתי שמלה שחשבתי שאולי היא פשוטה מדי, לא הפסקתי לקבל עליה מחמאות. זה היה מחמיא ומפתיע. היא באמת הייתה מאוד יפה, אבל הופתעתי.
הכל עבר כל כך מהר, שאני לא בטוחה לאן הערב נעלם לנו.
לשמחתי מניסיון נעורי בעבודות בחתונות בקיבוץ, תמיד ידעתי כמה דברים ספציפיים שאני רוצה שיהיו לי בחתונה. לא הרבה, על הרוב אמרתי שלא באמת משנה לי, וכך היה.
אבל היה לי חשוב שזה יהיה בגן ולא אולם, שזה יהיה פשוט, שזה יהיה מקום שמאפיין אותנו. שתהיה בו אוירה שאנחנו מעבירים.
ונראה לי שכך היה.
סלון כלות: רינה בהיר
צלם: תום ברטוב
* פינת "כלות כותבות", נועדה בשבילכן, כלות, שתוכלו להביע דעה, להגיב אחת לשנייה ולשתף את כולם בדברים שמעסיקים אתכן בארגון החתונה.
